<h1>הבתים — שערי תשובה שער רביעי</h1>
<h2>דף יז.</h2>
ומהם חמשה דברים הם נועלים דרכי התשובה בפני עושיהם, ואלו הן, א) הפורש מן הצבור, לפי שבזמן שיעשו תשובה לא יהיה עמהן, ולא יזכה עמהם בזכות שעושין. ב) החולק על דברי חכמים, לפי שמחלקותיו גורמות לפרוש מהם ואינו יודע דרכי התשובה. ג) המלעיג על המצות, שכיון שנתבזו בעיניו אינו רודף אחריהם ולא עושם, ואם לא יעשה במה יזכה. ד) המבזה את רבותיו, שדבר זה גורם להדפו ולדחפו [ולטרדו כגחזי ו]בזמן שנטרד לא ימציא לו מלמד יורה לו דרך האמת. ה) השונא את התוכחת, שהרי לא הניח לו דרך תשובה, שתוכחת גורמת לתשובה בזמן שמודיעין לו לאדם חטאיו ומכלימין אותו חוזר בתשובה, כמו שכתוב בתורה זכור אל תשכח ממרים הייתם, ולא נתן ה' לב לדעת, עם נבל ולא חכם, וכן ישעיה הנביא הוכיח את ישראל ואמר הוי גוי חוטא, ידע שור קונהו, מדעתי כי קשה אתה וכן צוה הקל להוכיח החטאים, שנאמר קרא בגרון ולא תחשוך. וכן כל הנביאים הוכיחו בישראל עד שחזרו בתשובה. וזה ששונא את התוכחת אינו בא למוכיח, ולא שומע דבריו לפיכך יעמד בחטאתיו שהם טובים בעיניו, לר"ם.
עשרים וארבעה דברים מעכבין את התשובה, ארבעה מהם עון גדול, והעושה אחת מארבעתם אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו, ואלו הן, א) המחטיא את הרבים, ובכלל עון זה המעכב את הרבים מלעשות מצוה אחת. ב) המטה את חברו מדרך טובה לדרך רעה כגון מסית ומדיח. ג) הרואה את בנו יוצא לתרבות רעה ואינו מוחה בידו, הואיל ובנו ברשותו, אלו מחה בו היה פורש ונמצא כמחטיא אותו. ובכלל עון זה כל שאיפשר בידו למחות באחרים בין רבים בין יחיד, ולא מיחה אלא יניח אותן בכשלונן. ד) האומר אחטא ואשוב ובכלל עון זה האומר אחטא ויום הכפורים מכפר, לר"ם.
